<h1>הרוקח סימנים רמ"ח—רס"ב</h1>
<h2>דף ל:</h2>
כלים שנשתמש בהם חמץ בצונן יסיר הפירורין וידיחם במים צונן כמו תיבות כדאמר בפ' כל שעה כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהם מצה וכן הסלים ונפה וכברה וכוסות של כסף וזהב וכלי מתכות וכלי זכוכית וכלי עצם או של עצים שנשתמש בהן צונן מדיחן בצונן ומותרין כדאמרינן בפרק כל שעה. מגעילין כלים שנשתמש בהם חמין כגון היורות והקומקמוסין ומחמי חמין מגעילין ברותחין כדאמר בשילהי מס' ע"ז הלוקח כלי תשמיש מן הגוי את שדרכו וכו'. היורה הגדולה מגעילה תחלה כן הורה רבינו יב"א ורבי' אברהם בן רבי' שמואל בשפיר"א וכן הורה אבא מורי רבי' יהודה ממגנצ' כל ימיו וכן פסח רבינו שלמה שצריך להגעיל תחלה היורה הגדולה ולשפוך המים המרותחין לחוץ ואח"כ באותה יורה שטיהר יותן בה מים וירתיחם ובעוד שהמים מרותחין ישקע בהן כל כליו שנשתמש בהן חמין בחמין ובלבד שיהו הכלים מודחין מתחלה ולא יטביל הכלי פעמים בתוכו פן יבלע גיעולן ויזהר שלא תניח היורה רתיחתה עד ישפכו המים חוצה וכן הורה רבי' האי וכל הכלים שמגעיל אגב דטרידי למיפלט חמיצי ולא בלעי כדאמר גבי סימנים בפ' הכל שוחטין. יורה קטנה צריך להגעילו. המחבת שמטגנין בה בצק דאמר בתו' דע"ז היורות ומחמי חמין הטוגנין והקומקמוסין מגעילן ברותחין. והמחבת אע"פ שמדבק פעמי' בצק באמצעו לדפני המחבת ונאפה שם מאחר שהוסר וההיא שעתא שנדבק היתירא בלע וליתיה לאיסוריה בעין די לן בהגעלה כדמשמע בשילהי מס' ע"ז. רבי' שמריה כאשר קבל מר' יב"א הלוי. גרסי' בפ' כל שעה בסוף גמרא חמץ של נכרי אמר רב אדא בר אהבה אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה ופי' רבי' זצ"ל אגני דמחוזא הואיל ותדירי למילש בהן חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי מפני שבני מחוזא עשירים היו והיו אופין בכל יום פת חמה ואוכלין ובכל יום עיסה חמוצה באגני דידהו הלכך כבית שאור ממש דמי ואסירי מכלל דאגני דבשאר מקומות שאין מחמיצין בהן העיסה אלא פעם אחת בשבוע כמו שאנו עושין משמע שיכול להשתמש בהן עיסת מצה ואין להורות היתר מפני שהעולם נהגו בהן איסור.
קונין עריבות מיוחדות לפסח מתוך דברי רבינו שמריה מורה צדק הורה דאין הגעלה מועלת לבית שאור והראה לנו הלכה למעשה שהיה לנו אגן אחד של עץ שהיה מיוחד לקיבת חלב ומניח הקיבה בתוך אותו האגן להעמיד בה חלב לגבן וכאשר היה מולח הגבינות מאותו מלוח היוצא וזב מן הגבינה היה מוסיף על הקיבה וממחה בתוך אותו האגן. ומפני שמורי בעל מעשים היה וכשפירש לנו ההלכה אמר אני רוצה להראות שאין הגעלה מועלת לא לבית שאור ולבית חרוסת הדיח ושפשף ונקה אותו האגן יפה יפה ואח"כ הגעילו ולאחר הגעלה יום או יומים נטל חלב כמו שהוא חי ונתן לתוך אותו האגן בלא כל דבר המעמיד ומיד לשעה נחבץ אותו החלב כאילו נתן לתוכו המסן ואמר לנו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו חוץ מבית שאור שחימוצו קשה. וגם פי' לנו משתמש בהן מצה ממש ולא עיסה דכיון דנותן המצה לתוך הכלי כשהוא מוציאה מן התנור דחמה היא אינו מוציא לבלוע אבל בית שאור כיון שחימוצו קשה כשמוציא חמימות פולט טעמו ואסור כך פי' מורי הישיש וגם מורי רבי' אשל זצ"ל. מחבת שנדבקו סביבי הדביקים בצק מבחוץ ותקנו בה מאכלות כבר שרפם באש ומותרת. מחבת שמצופה בחתיכות נחשת במקום שהיתה נקובה אין מכשירין לפסח. מזלג שלוקחין בו בשר צריך להגעיל. קדירות של מתכת יגעיל. כפות בין של עץ בין של מתכת יגעיל בכלי ראשון כדאמר בפ' כל שעה אמר רב הונא בריה דרב יהושע עץ פרור מגעילה ברותחין ובכלי ראשון אם הן של קרן יגעיל כקתיהון דסכיני. קערות של עץ או של מתכת מגעילן בכלי ראשון לפי שלפעמים כשמתבשלין לחם או דגים מכסין בקערה המחבת המרותחת. ויש לו להגעיל כל קער' לבד ולא יניחם בסל להגעילם בפעם אחת אע"ג דאמר גבי טבילה בחגיגה בפ' חומר בקדש כלי שמלאו כלים והטבילן טהורין ובפרק ו' דמקוואות דלי שמלאו כלים והטבילן טהורין, דווקא לגבי טבילה ולא לגבי רתיחה. ופעמים שמן הקדירה המרותח' שופך בקערה וקיימא לן כירושלמי דפ' כירה גבי האילפס והקדירה שהעבירם מרותחים דעירוי ככלי ראשון ותו מפ' בתרא דע"ז דרש רבא נעוה ארתחוה והיינו ששופך מכ"ר על הגת ותו בזבחים בפ' דם חטאת תניא וכ"ח אשר תבשל בו ישבר אין לי אלא בישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת"ל אשר בו ישבר הוי עירוי ככלי ראשון לבליעה ואמרינן בתורת כהנים כלי נחשת מניין ת"ל אשר בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים ואם הקערה גדולה שאין יכול להכניסה ביורה ישפך מן הרתיחה עליה. כיסוי הקדירה יגעיל בכ"ר ואם אפה עליה בצק צריכה ליבון. קדירות מתכת יגעילנה. קדרי כפה שפוד ופתילה כפה הוא פך ויש שקורין קדרי נפה הם של מתכת ויש קורין נפה הוא כלי מתכת שנותנין בו מים חמין עם פירורי לחם ותבלין. שפוד הם שפודים קטנים של דגים ובשר כשמבשלין. פתילה כלי שמתקנין בו פירורי לחם ותבשיל וכבד בירושל' דכלל גדול פתילה של תמרים וכן דף לוח שנושאין עליו מוליאתה של בשר או של גבינה מאחר שבא עליו כך חם וגם פעמים שיצאו שומן או הגבינה על הדף ובולע צריך להגעיל בכ"ר שיפלוט איסורו וכן מותר כלי שנותנין עליו הלחם בתנור צריך להגעיל בכ"ר קודם שיגיע זמן איסורו כדאמר רב אשי גבי שפודין בשלהי ע"ז האי היתירא בלע דצריך תלמוד. בס' תרומות כל כלים שמגעילין בכ"ר שהם בני יומן צריך שיהו מים בכלי שמגעילין בו יותר פן יאחרו המים מחמת פליטת כלי הנגעל וחוזר ונבלע בכלי הנגעל, על כן נכון להמתין שלא יגעיל הכלי עד שלא יהו ב"י ואף המים שביורה אפי' אין בהם ס' אינן נאסרין מחמת פליטת האיסור מאחר שאינן ב"י הוו נותן טעם לפגם אמנם ערב הפסח שמגעילין כלים איסור חמץ מותר להגעיל אפי' הן ב"י שנשתמש בהן חמץ רותח באותו יום משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם של היתר קודם שיהא אסור כמו דגים שעלו בקערה דמותרין לאוכלן בכותח משום טעם שנכנס בקערה ומן הקערה בדגים הרי כאן שנים ועוד מן המים חוזר לקערה הרי שלש קודם שבא זמן איסור חמץ ואע"פ שיש או' דווקא דגים שעלו בקערה רותחת או דגים רותחים בקערה מותרין אבל נתבשלו אסורין מכל מקום חמץ בפסח שיש ג' נותני טעם של היתר הכל מותר. מיהו הכל צריך לדקדק שלא יגעיל ערב הפסח לאחר ד' שעות כי אם כלים שאינן ב"י דכיון דמטא זמן איסור ביעור ליכא נ"ט בר נ"ט של היתר דטעם הנכנס בקערה אמש או בבקר חמץ או וכשנפלט לאחר ארבע שעות נאסרו המים מיד ונעשו נבילה וכי חוזרין ונבלעין בכלי חוזרין ואוסרין אותו. וכשמגעילין רגילות הוא בידנו מיד כשמסירי' כל הגיעול מן היורה ששופכין מים צוננין עליו מיד וכן פירש רב האי גאון והרב נהילאי גאון ותימה אם מפני המים שנאסרו חוזרין ונבלעין מה תקנה בצונן הללו הלא קודם שהתחיל לשטפן בצונן יש לנו לומר שהמים האסורים נבלעין בכלי ועוד אם המים אסורין כמו שהן בכלי הנגעל א"כ אפי' בתוך היורה רותחת קודם שיוצא הכלי משם נבלעין בכלי אלא אינו מגעיל כי אם כלים שאינן בן יומו או כלי קטן שיש בו ס' במים מן הכלי המגעיל שאר המים מותרין. ומה שנהגו לשפוך מים צוננין על הכלי, נראה להרי"ץ דקיימא לן כרבנן בזבחים בפרק דם חטאת (דף צ"ז) מריקה בחמין ושטיפה בצונן דאמרינן התם מאי טעמייהו דרבנן מידי דהוה אגיעולי גוים מדמינן לקדשים וכן אין להגעיל כלי עד שיהיה אינו ב"י שלא יהו המים אסורין אם כן מותר להגעיל כלי אסור בכלי אסור שאינו ב"י והכל מותר אבל יש מחמירין בכלי אסור שאינו בן יומו אבל כלי אסור בן יומו ואין בו ס' אסור שהכלי שרוצה להגעיל יהא אסור ושיעור שאינו ב"י מעת לעת ואין להגעיל יחד כלי ב"י עם כלי שאינו ב"י ולא בכלי המותר כלים שמגעילים פולטין איסורן ואין בולעין והאמרי' כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור דמבלע בלע מן החלב וחלב מותר בשקדם וסילק את האיסור א"כ כשאנו מגעילין כלים במים רותחין בלעי ולא פלטי. פר"ת בלע ולא פלט דבר שבולע במקום זה כל זמן שרותחת אבל מה שבלע ממקום אחר כמו כלים האוסרין פולטין בשעת הגעלה. ותימא כלי מדין שצוה הכתוב להגעילם היאך הגעילום דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י תינח כלים קטנים אלא גדולים לא מצאו כלים גדולים כל כך שמחזיקי' ס' מן הכלים שבתוכו מגעילין ולא ס' על עצמו דבכולא קדירה משערינן וכיון שאין במים ס' א"כ נאסרו מחמת פליט' הכלי שמגעיל ונעשו המים נבילה וחוזרין ונבלעין בכלי וכי תימ' כל זמן שהמים רותחין אין הכלי בולע כי אם פולט אם כן יהא מותר להגעיל כלי ביורה מלאה נבילה. ותו הלא כזית בשר אמרינן דמיבלע בלע מן החלב שביורה רותחת א"כ מותר להגעיל ביורה מליאה נבילה אלא י"ל היינו טעמא דלא דבמים לא שייך למימר פליטה ובליעה ולא בדבר צלול אלא תערובת הוא ושפיר בלע ושפיר פליט. אלא אין איסור הנפלט חוזר ובולע מכל מקום כאן מגעילין ב' כלים זה אחר זה ביורה רותחת הלא בולע איסור הנגעל מכלי ראשון אע"פ שאינו חוזר ובולע פליטת עצמו מכל מקום בולע מאחרים אלא פר"ת סתם כליהם אינן ב"י אבל אם היו ב"י היה נותן טעם לשבח שמנונית הנפלט במים על כן יש לומר הגעלת כלי מדין שלא היתה אינו ב"י דלפגם ולא דבר הכתוב להגעיל כי אם ב"י. כלים קטנים הגעילו בכלי גדול המחזיק ס' כמוהו. ומנהגנו שאין מגעילין כל הכלים לפסח אלא ביום י"ג או בהשכמת יום י"ד קודם שיהא זמן איסור חמץ.
סכין קיימא לן בפ' הכל שוחטין (דף ח') סכין של גוים ששחט בה רב אמר קולף מקום שחיטה דבית שחיטה חיי' לכי גמרה שחיטה אבל סכין ששחט בה טריפה די בהדחת צונן או לקנחו בעורה. ואם שחט בלא הדחה קולף והיינו דאמר שמואל בפ' כל הבשר (דף קי"א) סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח עד שיגעיל הסכין וסכין של גוי' שהוא ב"י דברי הכל צריך הגעלה ואם לא הגעילו וחתך בו רותח קולף והא דאמרי' בשלהי ע"ז (דף ע"ו) לאכול צונן שהסכין צריך נעיצת קרקע י' פעמים לפי שכמה פעמים חתך הגוי איסור ונדבק בו או חתך הגוי רותח ונדבק הסכין על כן צריך נעיצת קרקע לאכול בו צונן אבל לאכול בו רותח צריך הגעלה. ואם רוצה לחתוך גבינה בסכין של בשר או איפכא צריך נעיצה בקרקע י' פעמים ואם יש גומות בסכין לא סגי בנעיצה אבל לאכול רותח די לו בהגעלה שרוב תשמישו בחמין אבל ארוכין בליבון בפרק הכל שוחטין (שם) שליבנה באש. ובתוספתא דע"ז הסכינין של גוים מלבנן באור ובפ' כל שעה (דף ל') סכיני הילכתא אידי ואידי ברותחין. בפ' כל שעה [שם] אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמש בהם חמץ בצונן משתמש בהם מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה לכן אגנות של עץ או של נחושת שלשין בהן בכל יום צריכים להגעיל בכ"ר אמר אביי בית חרוסת כבית שאור דמי שחימוצו קשה וקבלתי מא"מ הריב"ק ז"ל דמותר בהגעלה בכלי ראשון בשילהי דע"ז (דף ע"ד) דרש ר"א נעוה ארתחוה וכן פירש בערוך בית שאור כיון דחריף הוא הוי כרותח ובלע ואין משתמשין בו אלא בהגעלה ונראה ריחים שטוחנין בו חרדל בשכר חימוצו קשה וצריך להגעילו אם חפץ לטחון בו חרדל לפסח וחרדל שבא בקערה טחון אסור לאוכלו בפסח דחריף ובלע ורבותיי זצ"ל מ"כ בשפירא רבינו שמריה ורבי' אברהם ורבינו יהודה אוסרין אפילו אם יגעילנו מחמת שאור הבלוע בו שמא נתחמצה העיסה כשנשתמש בה ודווקא אגני חוזא דתדירי אסירי אגני אחריני שאין רגילין כי אם פעם אחת בשבוע לא אסרי. וכן פי' רבי' יב"א וקערות גדולות או לוח שנושאים עליו מוליאתה של בשר או של גבינה ילבן אבנים באש ויניח על הדף או בקערה גדולה שאין יכול להכניס בכ"ר יניח אבנים מלובנות וישפוך עליהן מים רותחין וירתיחו בכ"ר זהו הגעלה כשירה. וכן יעשה לחבית שתסס בו שכר שעורים ילבין אבנים וישליך בחבית וישליך עליהן מים רותחים הוי ככ"ר וכשר אבל אגנות שלוקחין מים חמים ביורה בולע חמץ ומגעיל ועוד פי' מצה חמין אין משתמש בה דדמי להא דאמרינן בפסחים בפ' כיצד צולין (דף ע"ו) ובפ' בתרא דע"ז (דף ס"ו) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור ותיבה שמשתמש חמץ חם מניח בה מצה חמה כדמשמע בפ"א דפסחים (דף ז') גבי פת שעיפשה או דף של נחתומין שעורכין עליו אין נותנין מצה לא עיסה ולא אפויה דהוי כבית שאור. כלי מזופף שקיבל חמץ די לו בעירוי ג' ימים ואמרינן בירושלמי בשילהי כל שעה אמר רבי אמי אילין גבריא דכותחא ממלא אותן ג' ימים מע"ל ואם אינן מזופפין מגעילן הסכינין שף אותן בריחים או במשחז' ומגעילן כדאמר בפ' כל שעה הני סכיני דפסחא הילכתא אידי ואידי ברותחין בין קתייהו בין פרזליהו מאחר כשקבל הוי שעת היתר אבל סכין של ע"ז שקיבל בשעת איסור קיימא לן בפ' הכל שוחטין (דף ח') צריך ליבון משום הני דאמרי' בספרי בפ' מדין ובתוספתא דע"ז הסכינין מלבנן ולמה צריך להגעיל סכין בפסח בכ"ר לפי שפעמים מכניסו אחר בשר בדוד רותח או ביורה רותחת וכן המזלג צריך ליבון. בפ' בתרא דע"ז (דף ע"ה) הלוקח כלי תשמיש מן הגוים את שדרכו ללבן ילבן השפוד והאסכלא מלבנו באור והן טהורין וכן כיסוי הקדרות של מתכת ואופין עליו בצק וכן ברזלים שמתקנין בהם רקיקין צריכין ליבון עד כמה מלבנו אמר ר' מני עד שתסיר קליפתו. והא דתניא בתוספתא השפוד והסכינין מלבנן פירש רבינו שמריה סכינין חדין דומיא דשפוד כדאמר בירושלמי בשילהי ע"ז סכין תוחבו בארץ שלשה פעמים ודיו. ר' בא בשם ר' יהודה הדא דאת אמר' בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון פי' סכין ארוך שפעמים שצולין בהן. קדירות חרס קיימא לן בפ' כל שעה כשמואל דאמר לא ישברו אלא לשהינהו לאחר שפשופן עד לאחר הפסח ונעביד בהן בין במינן בין שלא במינן לאחר הפסח אבל בפסח אין לו תקנה דאין כלי חרס יוצא מידי דופיו לעולם אבל לאחר הפסח קיימא לן כרבא דאתערובת לא קניס ר' שמעון. מאני דקוניא דאשתמש בהן ברותחי' לית להו תקנתא כדמשמע בפ"ב דע"ז ובפרק בתרא דכתובות (ק"ז) יש לאחר הגעלה מטילין מים צוננין עליהן כדי שלא יבלע מחמת חומו מים וראייתן מזבחים בפ' דם חטאת (צ"ו) גבי מריקה ושטיפה. כל אדם צריך שלא יכניס דבר שתשמישו בצונן ביורה שמגעילין בה או כלי שכבר הגעיל לא יכניס פעם שנייה מאחר שכבר הגעיל ולא יכניס קערותיו וכליו להטביל ביורה כאחת וגם לא ישהא כלי שמגעיל יותר מדאי ביורה וגם לא יגעיל כלי גוים עם כלי חמץ. וכלי ארוך או סכין שמטביל צידו אחד ביורה ומכניס צידו האחר ביורה שלא יגעיל במקום שכבר הגעיל. חבית שמכניסין בה שכר לקיום אם תסס השכר בכלי צריך להסיר שולי החבית ולערות מים בתוכה מיורה רותחת שהמים רותחים דומיא נעוה ארתחוה דשילהי ע"ז ולא יערה במים ג' ימים דאמר בר עדי טייעא אנס זיקא וכו' (דף ל"ג) צריך לערן מע"ל אחד שלנו וא' שלהם לא שנא נודות של עור לא שנא קנקנים של חרס או של עץ אפי' ציר או מורייס שורף כן כמו הגעלה אבל אם היה שופך ע"י משפך זה אינו הגעלה.
